השנה היא שנת 2000 ואני צועדת את צעדיי הראשונים בהייטק. משרה ראשונה, פרוייקטים ראשונים, ואני מהר מאוד מוצאת את עצמי בתפקידים מאתגרים ומובילים. נוגעת בטכנולוגיות מתקדמות. מתפתחת מקצועית, מתפתחת אישית, אבל משהו שם לא שלם.

​

השנים מתקדמות בקצב מסחרר,  המומחיות והניסיון גדלו, גם המשפחה והילדים, ועלה בי הרצון למשהו שלא הצלחתי להבין מה הוא. על פניו - אין לי על מה להתלונן. אז מה הבעיה?

דברים שקרו החלו להצטבר. אינטראקציות עם אנשים החלו לחזור על עצמם. קונפליקטים שלי עם עצמי החלו לעלות הילוך. חוסר שקט במערכת.

​

ואז הגיעה הקורונה. העבודה עברה לבית. פתאום במקום לשרוף שעות בפקקים, יש יותר זמן רגע לעכל את המרוץ. האם ככה אני רוצה לרוץ כל חיי? מתפקיד לתפקיד?  לא משנה לאן הגעתי, הכל היה נראה אותו הדבר.

​

החלטתי לנסות כיוונים שונים. התחלתי ללכת לסדנאות וגיליתי עולמות תוכן שהיו זרים לי לגמריי. הבנתי שמי שאני חושבת שאני זה בכלל לא אני. כשמבינים את זה יש שתי אפשרויות: לבחור בחיים או לבחור במוות. ככה ראיתי את זה. אז יצאתי לדרך עצמאית.

​

התחלתי מההתחלה, כמו תינוק שנפתח אל העולם, ככה הרגשתי. נחשפתי לתוכן אזוטרי, למסע הנשמה, והתחלתי לרפא את עצמי דרך נשימות , לפרוק משקעים, לקלף שכבות שכיסו את החיוך האמיתי שלי. התחלתי לנהל נכון את האנרגיות שלי, ללמוד על הרב מימדיות שלנו ולפתח יכולות מטהפיזיות. 

​

החיים התחילו לקבל הרבה צבעים. פתאום הכל מלא אפשרויות. פחדים ודאגות שהיו חלק מהנורמה - התפוגגו להם. שמחה וסקרנות ויצירתיות נכנסו לחיינו. 

​

הבנתי שזו השליחות שלי - לעזור לנשים שמרגישות במצב דומה, שמחפשות משמעות עמוקה יותר, שמחפשות לבטא את עצמן בחופשיות, לחיות מתוך בחירה של הנשמה ולא של האינטלקט.

​

כיום אני זוכה ללוות נשים במסע של ריפוי וטרנספורמציה, ומעבירה סדנאות קבוצתיות בהן אני משתפת בכלים שמלווים אותי ותומכים בי בדרך. לצד זה, אני מציירת ויוצרת תכשיטים אנרגטיים מקריסטלי אנדרה.​