קוטביות בחיים שלנו – איך לזהות אותה ואיך לצאת ממנה?

חיים בעולם הזה פירושם לחיות בתוך ניגודים. חם וקר, שמח ועצוב, הצלחה וכישלון, אהבה ושנאה. זה נדמה שקוטביות היא דרך הפעולה במציאות שלנו – כל דבר מגיע עם ההיפך שלו. 

וזה משפיע עלינו ביום יום.

אנחנו פוגשים קוטביות בתוך עצמנו – לפעמים אנחנו מלאים ביטחון, ולפעמים מתכווצים בחוסר אמונה. רגע אחד אנחנו כל כך בטוחים במי שאנחנו, ורגע אחר משתלט הספק.

אנחנו פוגשים קוטביות בעולם סביבנו – אנחנו חיים בחברה שמטפחת דעות קיצוניות – ימין ושמאל, מותר ואסור, טובים ורעים. זה גורם לנו לבחור צדדים ולהרגיש שחייבים "להילחם" על האמת שלנו.

אז תנו לי לספר לכם שקוטביות יכולה לגרום רק לסבל - 

כשאנחנו מזדהים חזק עם צד אחד – אנחנו דוחים את הצד השני. אבל העולם הוא לא שחור-לבן, ואנחנו עצמנו לא חד-ממדיים. כשאנחנו שוכחים את זה, אנחנו נלכדים בתגובות קיצוניות של רגש, רגשות.

אנחנו מרגישים "או שאני שווה משהו, או שאני כישלון", "או שהוא אוהב אותי, או שהוא שונא אותי", והמעברים האלה מתישים.

אז איך משתחררים מקוטביות?

1. לשים לב אליה – ברגע שאנחנו מזהים שאנחנו בתוך מחשבה קוטבית ("או-או", "שחור או לבן"), כבר יש לנו שליטה גדולה יותר עליה. ואז במקום לברוח מתחושות לא נעימות, אפשר לשים לב איך הן חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית שלנו.

2. למצוא את ה"אמצע" – בין קיצוניות אחת לשנייה יש מקום של איזון. אם אנחנו בכעס, מה יקרה אם נרשה לעצמנו לחוות גם טיפה חמלה? אם אנחנו בביקורת, איך נוכל להביא גם הבנה?

3. אז במקום לשאול "מי צודק?" אפשר לשאול "מה אני יכול ללמוד מזה?". או במקום "לעזאזל - איך אני יוצא מזה?" אפשר לשאול "מה הרגש הזה בא ללמד אותי?"

   
   

העולם הוא דואלי, אבל אנחנו לא חייבים להיות קורבנות שלו.

כשאנחנו מזהים את הקוטביות ומבינים שהחיים מתרחשים בין המרווחים אנחנו יכולים לבחור לא להיות נשלטים על ידי קיצוניות. ואז, במקום לזגזג בין אהבה לשנאה, בין ערך עצמי לריקנות, בין הצלחה לכישלון –  אפשר לראות את הכאב, לתת לו מקום, אבל גם לזכור שהוא לא מגדיר אותי.

לתהליכי עומק, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר.

צור קשר