למה חשוב למלא את הכוס שלי לפני שאשקה אחרים?

החיים שלנו מלאים באינספור תפקידים: אנחנו הורים, בני זוג, קולגות, חברים, ולעיתים גם הגיבורים שמצפים מעצמנו להיות. בתוך כל זה, קל לנו לשכוח את עצמנו, להרגיש שהזמן לעצמנו הוא מותרות שאין לנו פנאי אליהן.

אבל האמת הפשוטה היא שאם הכוס שלנו ריקה, כל האספקטים בחיים שלנו מושפעים מכך:המשפחה עלולה לחוות אותנו כמותשים, חסרי סבלנות או מרוחקים. בזוגיות, אנחנו עשויים להרגיש פחות קרובים, פחות זמינים רגשית. בעבודה, היצירתיות יורדת והמתח גובר. והכי חשוב, כלפי עצמנו, הביטחון העצמי שלנו נפגע. ההרגשה שאנחנו "לא מספיקים" מכרסמת בתוכנו, ואנחנו נשארים עם תחושת תסכול מתמדת. והתסכול הזה? הוא נובע מהמקום הכי עמוק בתוכנו. מהמקום שיודע שאנחנו מסוגלים להיות הרבה יותר, אבל מרגיש שאנחנו פשוט לא שם עדיין.

יש לנו זמן - אבל לא תמיד אנחנו יודעים איך להשתמש בו בואו נהיה כנים לרגע: כמה זמן ביום אתם מבלים ברשתות חברתיות? גלילה אינסופית בטלפון? כמה זמן הולך על שיחות מסדרון או רכילות בעבודה? כמה זמן מתבזבז מול הטלוויזיה? אם נעצור ונבחן את עצמנו בכנות, נגלה שזמן יש לנו. רק שהוא מבוזבז על דברים טפלים. ומה קורה כשאנחנו מבזבזים את הזמן היקר שלנו? איך נשאר לנו כוח לדברים שבאמת חשובים לנו?

נמאס לכם מהלופ הזה?

כל יום אותו דבר: תסכול שלא הספקנו יותר, כעס שהיחסים עם הילדים שלנו לא משתפרים, תחושת תקיעות בזוגיות, פרויקטים שמתעכבים בעבודה או בחיים האישיים. אנחנו כל כך יצירתיים כשזה נוגע לביזבוז זמן, אבל מה עם להיות יצירתיים בשביל עצמנו? ולא רק זה. כמה מאיתנו מוצאים את עצמם מחכים כל הזמן לחופשה הבאה, לחג הבא, או גרוע מכך, חולמים על כאוס עולמי שיוציא אותנו מהשגרה המעייפת שלנו. זה הסימן הכי ברור שהלופ שואב אותנו פנימה.

אז איך יוצאים מהלופ?

קודם כל, להכיר בו. להבין שאנחנו חיים בתוך לופ מתיש. ואז לקבל ההחלטה האמיצה: אנחנו יוצאים ממנו. אנחנו נעשה הכל כדי לצאת ממנו.

כאן אני אמשיך עם הדימוי של הכוס: כשהכוס שלנו ריקה, אנחנו מרגישים מותשים ומרוקנים. אבל כשאנחנו מתחילים למלא אותה, הכל משתנה. אנחנו מרגישים נוכחים, רגועים, ומסוגלים לתת לאחרים בלי להרגיש שמישהו "לוקח" מאיתנו. זו לא רק מתנה לעצמנו. זו מתנה לכל מי שסביבנו. וזו ההתחלה, כי אם אנחנו רוצים לשנות את המציאות שלנו, אנחנו חייבים להתחיל לשנות את עצמנו.

אז מה הכוס שלך אומרת עלייך?

הכוס הזו היא הגוף שלך, הנפש שלך, האנרגיה שלך. כשאנחנו לא ממלאים אותה, אנחנו נשחקים. מה שנראה כמו "וויתור קטן" על הזמן שלנו הופך לאורך זמן לוויתור גדול על האיזון הפנימי שלנו, על החיים שלנו. אבל כשאנחנו דואגים למלא אותה? כל השפע הזה זורם החוצה: למשפחה, לזוגיות, לעבודה ולחיים עצמם.

אז איך הכוס שלך נראית היום?

נסו לעצור לרגע ולבדוק: האם היא מלאה או ריקה?אם התשובה היא "ריקה," מה הדבר הראשון שתוכלו לעשות כבר עכשיו כדי להתחיל למלא אותה? אלו דברים קטנים שאתם יכולים להתחיל בהם כבר עכשיו. פעולות יומיומיות קטנות, כמו להקדיש לעצמכם כמה דקות ביום - נשימות, כוס קפה בשקט, או אפילו רגע של התבוננות פנימה על המחשבות שלנו, להציב גבולות - לא לפחד להגיד "לא", כי גבולות בריאים שומרים על האנרגיה שלנו לדברים שבאמת חשובים לנו, טיול קצר בפארק או אפילו מנוחה קצרה.

וכשמתעורר בנו הרצון העז לצאת מהלופ, אנחנו מבינים שזה הרגע שבו אנחנו לא רק ממלאים את הכוס, אלא גם מתחילים מסע עמוק יותר. כי הכוס שלנו היא לא רק סמל לפעולות יומיומיות כמו רגע של שקט או נשימה עמוקה. היא מראה למצב הפנימי שלנו, לשורשים שמנהלים אותנו, לפחדים ולאמונות שמגבילים אותנו. כשאנחנו מתחילים למלא אותה, אנחנו בעצם עושים הרבה יותר מזה: אנחנו לומדים להקשיב לעצמנו באמת, אנחנו מזהים את הדפוסים שמעכבים אותנו, אנחנו משחררים משקעים וכאבים שצברנו לאורך השנים, ובעיקר, אנחנו יוצרים חיבור מחודש ואותנטי עם עצמנו.

מילוי הכוס הוא הרבה יותר מ"רק לקחת זמן לעצמי." זו קריאה להתבונן לעומק, ולבנות דרך חדשה שמבוססת על אהבה, חמלה, ודיוק פנימי - לעצמנו. כשאנחנו עושים את זה, לא רק שהכוס מתמלאת, היא מתחילה לזרום החוצה. והשפע הזה נוגע בכל מה שסביבנו: במשפחה, בזוגיות, בעבודה, ובחיים עצמם.

לתהליכי עומק, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר.

צור קשר