למה צעקות הן האויב השקט של בית אוהב ומאוזן?

אחת המתנות היפות ביותר שאנחנו יכולים להעניק לבית שלנו היא אווירה של כבוד, רוגע וביטחון. הצעקות, לעומת זאת, הן כמו סדק בקירות של הבית. הן יוצרות רעש שלא רק חוצה את האוויר, אלא חודר אל הלבבות של כל מי שנמצא בבית.

הביטחון מתחיל בשקט - בית הוא המקום שבו הילדים צריכים להרגיש את הביטחון המוחלט, המקום שבו הם יודעים שהם מוגנים ואהובים, ללא תנאים. כשצעקות נשמעות בבית, הן לא רק מרעידות את האוויר, אלא גם את תחושת הביטחון של הילדים. הילדים עשויים להתחיל לפחד ולהסתגר בתוך עצמם, או להרגיש שהעולם סביבם אינו מקום בטוח. זה משפיע עמוקות על הביטחון האישי שלהם, ויכול להוביל לתחושות קשות כמו נחיתות, חוסר אונים, פחד, אשמה ואף בושה. כל צעקה יכולה לשדר לילד מסר שהוא לא מספיק טוב, שהוא אשם במשהו או שהוא אינו ראוי לאהבה ללא תנאים. לאורך זמן, התחושות האלה עלולות ללוות אותם גם מחוץ לבית - בלימודים, בחברויות ובמערכות היחסים שהם ייצרו בעתיד.

ילד שגדל בסביבה רגועה, שבה ההורים מתייחסים זה לזה בכבוד, גדל בידיעה שהוא אהוב ושהעולם בטוח עבורו. הוא לומד לפתור מחלוקות בשיח רגוע ולא בכעס. תחושת הביטחון הזו מתעצבת בשנות חייו הראשונות ומשמשת עבורו עוגן להתפתחות רגשית, חברתית ואישית בריאה. בסביבה כזו, הילד לומד כיצד להתמודד עם חילוקי דעות בצורה רגועה ומכבדת. הוא רואה את הוריו מנהלים שיח גם ברגעים של קונפליקט, מה שמלמד אותו שהכעס הוא רק רגש חולף שאפשר לבטא ולהכיל בלי להרים את הקול או לפגוע בזולת. האווירה הזו מטפחת יכולות חשובות כמו אמפתיה, תקשורת בונה ושליטה עצמית - כלים שילוו אותו בכל שלב בחיים ויעזרו לו ליצור מערכות יחסים בריאות ומכבדות, גם מחוץ למשפחה.

כבוד הדדי - הבסיס לקשר יציב -  צעקות בין בני זוג הן לא רק התפרצות רגעית. הן פוגעות ישירות בכבוד ההדדי, שהוא היסוד עליו נבנה קשר בריא ויציב. הבית, שאמור להיות המקום הכי בטוח בעולם, הופך ברגעים כאלה לזירת קרב, מלאת מתח וכאב. גם כשיש חילוקי דעות, וזה טבעי ובריא, הדרך שבה אנחנו בוחרים להתמודד איתם היא שמכתיבה את איכות הקשר.

צעקות הן לעיתים קרובות ביטוי של חוסר אונים, של רצון עז שיקשיבו לנו או שיבינו אותנו, אבל הן אף פעם לא מובילות לפתרון אמיתי. להפך, הן משאירות אחריהן צלקות קטנות בנפש, גם אם הן לא תמיד נראות לעין. עם הזמן, הצלקות האלה מצטברות, ומערערות את היסודות של הקשר. את האמון, את הכבוד, ואת תחושת השותפות.

כשצועקים, אנחנו לרוב יוצאים משליטה - לא אנחנו האמיתיים מדברים, אלא האגו שלנו שתופס פיקוד. הוא לא מקשיב לקול ההיגיון, לא מתחשב בצד השני, רק מנסה להוציא החוצה את התסכול והרוע שהוא. אחרי הצעקות מגיעות תחושות חרטה ואשמה, אבל את הנזק שנעשה במילים הפוגעות קשה למחוק.

ואולי הדבר הקשה ביותר הוא ההשפעה על הילדים. ילד שצופה בהוריו צועקים זה על זה, או גרוע מכך, עליו, חווה טלטלה רגשית עמוקה. הוא לא רק פוחד, אלא גם מאבד את הדוגמה הטובה שהוריו אמורים לשמש עבורו - איך לפתור בעיות בשיח, איך לכבד אחד את השני גם במחלוקת, ואיך לנהל מערכת יחסים בריאה.

אז איך אפשר אחרת?

רשאית לזהות כשעולה הכעס. ואז ללכת אחורה, לנשום עמוק, לזכור שאנחנו בוחרים את הדרך בה אנו מגיבים. יש בכתובים שלנו את הדימוי לשור. שור כאשר מונף מולו בד אדום, אין לו בחירה, הוא חייב לשעוט אליו. אז לשאול את עצמנו - אני שור? אתה שור? 

דבר נוסף, תיאום ציפיות - לקבוע כללים ברורים שבבית הזה מדברים בכבוד אחד עם השני, גם כשכועסים. ואתם תשימו לב, כמו בכל דבר שאנו עושים, הילדים לומדים מאיתנו, אם אנחנו נתנהג בכבוד וברוגע, אם נראה איפוק ונדבר בנועם גם כשקשה - הילדים סופגים הכל, בכל גיל, בכל שלב.

ועם זאת, לעיתים יש מקרים שמצריכים מאיתנו יותר, אז לזהות את המצבים האלה ופשוט לקחת רגע לעצמנו - לצאת להליכה, לכתוב לתוך מחברת את מה שעל ליבנו ואח"כ לחזור ולנהל שיח רגוע.

הבית שלנו הוא מקום של צמיחה - לילדים, לבני הזוג, ולנו עצמנו. בואו נשמור עליו נקי מצעקות ומתח, וניצור מרחב של רוגע, ביטחון ואהבה. כי כבוד הדדי הוא לא מותרות - הוא היסוד שמחזיק את הבית יציב.

מוזמנים להצטרף למפגשים אישיים ולתהליכי עומק 💙